לקות בשמיעה: זוהי פגיעה במנגנון השמיעה המונעת את היכולת לקלוט באופן תקין צלילי סביבה ודיבור. הסיבות ללקות בשמיעה יכולות להיות גנטיות או נרכשות.
לעיתים לקות השמיעה מופיעה מיד עם הלידה ולעיתים בשלבים מאוחרים יותר.
מידת החומרה של לקות השמיעה ואפיוניה מתבטאים בעוצמה הנדרשת כדי שהילד יוכל לשמוע צלילים שונים וכמו כן בטווח התדירויות שהילד מסוגל לקלוט (לכמה ולאילו צלילים האוזן מסוגלת להגיב). ככל שרמת הליקוי חמורה יותר כך השלכות המגבלה רחבות יותר.
|
סוג הלקות קשור במיקום הפגיעה במערכת השמע: נהוג לציין ארבעה סוגים עיקריים של לקות-שמיעה (ראו איור למטה): א. ליקוי הולכתי מקורו באוזן החיצונית ו/או התיכונה ד. ליקוי מרכזי – מקורו במרכזי השמיעה במוח הלקות יכולה להיות דו-צידית או חד-צידית. לסוג הלקות יש השלכות על תפקוד השמיעה של הילד ועל תהליך השיקום. |
 |
| .ירידת שמיעה מסווגת לפי דרגת חומרתה. דרגת ירידת השמיעה נקבעת בהתאם למספר הדציבלים (dB – יחידת המדידה לעוצמה של הקול) של הירידה בשמיעה ביחס לשמיעה נורמלית (dB) |  |
